<h1>רי"ץ גיאת הלכ' מגילה</h1>
<h2>דף יז.</h2>
הקורא את המגלה למפרע לא יצא. ומאי למפרע מסופה לראשה וכגון שהתחיל מכי מרדכי היהודי וכל מעשה תקפו וישם המלך וקורא ובא למפרע עד ויהי בימי אחשורש. וכן בהלל וכן בקרית שמע וכן בתפלה. קראה על פה קראה תרגום בכל לשון לא יצא. קראה על פה אתיא זכירה זכירה כתיב הכא נזכרים וכתיב התם [שמות י"ז] כתוב זאת זכרון בספר מה להלן בספר אף כאן בספר.
<h2>דף יח.</h2>
קראה תרגום לא יצא שכתובה תרגום וקראה תרגום כתובה אשורית וקראה תרגום לא יצא ומשום בעל פה הוא. אבל קורין אותה ללועזות בלעז. והלועז ששמע אשורית יצא. מידי דהוה אנשים ועמי הארץ דשמעי ולא ידעי [מאי] קאמר דמצות קריאה לפרסומי ניסא. רב ושמואל דאמרי תרווייהו לעז יווני לכל כשר ואמר' אינהו דאמר כר' שב"ג דתנן אין בין ספרים לתפלין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון תפלין ומזוזות אין נכתבין אלא אשורית רבן שב"ג אומר אף ספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית. א"ר אבהו אר"י הלכה כרשב"ג. וטעמיה דרשב"ג (עי' ט:) דכתיב [בראשית ט'] יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם כלומר מבחר כתבו ולשונו של יפת ומאי ניהו לשון יוני. וכתב יוני כותבין וקורין בהן באהלי שם דאתו (משום) [משם]. ובגמרא דבני מערבא אמרי טעמא טעמיה דרשב"ג את שמע דלית מתניתן דאבל קורין אותה ללועזות בלעז ואף לא כמתניתן דתניא קראה גפטית לגפטים עלמית לעלמים עברית לעברים יצא דמאי אית לך למימר בשכתובה גפטית וקא קרי לה גפטית הא פסיקא הלכה כרשב"ג דאף בספרים לא התיר שיכתבו אלא יונית אלא מה שכתובה יונית או אשורית וקא קרי ליה גפטית לגפטים על פה הוא הלכך מתניתן ומתניתא אליבא דתנא דספרים נכתבים בכל לשון נינהו ולית הלכתא כותיה. הוה ליה מסקנא דמגילה אין נכתבת ואין נקראת אלא אשורית ויונית בלבד. ל"ש ללועזות ול"ש לכ"ע אבל בשאר לשונות וכתבים לא. ובודאי דמצוה מן המובחר שתהא כתובה אשורית ואם כתבה יונית ואין שם אחרת וקראה יוני יצא. והכי אמר רב עמרם זו ששנינו אבל קורין אתה ללועזות בלעז (בברייתא) [וברייתא] שאמרה גפטית לגפטים ודרב ושמואל דאמרי תרווייהו לעז יווני לכל כשר כרשב"ג דהלכתא כוותיה, וטעמיה מדכתיב יפת אלהים ליפת יפיפתו של יפת ומאי ניהו ספרים הנכתבים בלשון יוני (...) [באהלי] שם וכן הלכה ודבריו שוים לדברינו. ואמר רב מתתיה ולשון יוני הלכה כרשב"ג. ולענין מגלה כך שנינו קראה על פה קראה תרגום ובכל לשון לא יצא לאלו בני אדם אבל ללועזות קורין להן בלעז שמשונין הן מבני אדם מיהו לועז ששמע אשורית יצא. ולעולם אין יוצאין עד שתהא כתובה אשורית על העור ובדיו וכן מצותה אבל לא מצאו סופר לכותבה אשורית ומצאוה כתובה יונית בדאיעבד קורין בה שרשב"ג בדאיעבד אמר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית והלכה כמותו. ואין דבריו נכונים על לב מן השמועה. ורב סעדיה נמי הכי אמר קראה בכל לשון לכל אדם לא יצא.
<h2>דף יט.</h2>
ואמר רב נטרונאי המנהג בשתי ישיבות הקורא מגילה בצבור קורא וכורך כספר תורה ורב עמרם נמי אמר הכי קורא וכורך כספר תורה ואינה פושטה כאגרת. (וכן נמי הם) [ו]הכי אמר רב האיי. ואנחנא מנהגא דחזינן הקורא את המגילה קורא ופושט כאגרת [ומאי] דכתב מר רב צמח בר מר רב פלטואי שקורא (וכו') [וכורך] כספר תורה לא חזי לן. אכן מנהגנו לקרות ולכרוך כגאונים הראשונים.
<h2>דף כט.</h2>
מפסיקין בין ג' לד' אין מפסיקין. בירושלמי אין מפסיקין בין (עדה) [פרה] להחדש וסימנהו ככוסות בין הכוסות האלה אם רוצה לשתות שותה בין ג' לד' לא ישתה. וכן סדר הפסוקות, חל ראש חדש להיות בשבת מפסיקין הפסקה אחת בט"ו בו בין שנייה ושלישית בט"ו סימן. חל להיות בשני בשבת מפסיקין הפסקה אחת בששי באדר בין ראשונה לשניה ב"ו סימן. חל להיות ברביעי בשבת מפסיקין בד' באדר בין ראשונה לשניה בו ד"ד סימן. חל להיות בששי בשבת מפסיקין ב' הפסוקות בין ראשונה לשניה שתים בו בין ב' לשלישי ט"ז בו ובי"ו סימן. וכן סדר קריאתן חל להיות בשבת מוציאין ג' תורות באחת קורין ענינו של יום ובשניה פרשת ראש חדש ובשלישי פרשת שקלים ומפטירין [מלכים ב' י"ב] ביהוידע הכהן. בשניה זכור ומפטירין [שמואל א' ט"ו] פקדתי. בשלישית מפסיקין ובד' פרה אדומה ומפטירין [יחזקאל ל"ו] בית ישראל יושבים על אדמתם. בחמישי החדש הזה ומפטירין ואתה בן אדם בצורת הבית. בששית חוזרין לכסדרן ומאי סדרן סדר הפטרות. חל להיות בשני מקדימין וקורין (שלפניו) בשבת [שלפניו] ובשניה מפסיקין. בשלישי זכור. [ברביעי] בפרשת פרה. בחמישי החדש הזה. חל להיות ברביעי מקדימין וקורין בשבת (שעבורה) [שעברה] בשנייה מפסיקין. בשלישית זכור. ברביעי מפסיקין. בה' פרה אדומה. בששית דהיינו ר"ח ניסן מוציאין ג' ספרים באחד קורין ענינו של יום ובשני ענין ר"ח ובשלישי החדש הזה ומפטירין בצורות הבית. חל להיות פרשת שקלים בואתה תצוה שהיא סמוכה לה קורין ששה מואתה תצוה עד כי תשא והשביעי שהוא המפטיר קורא מכי תשא עד ועשית. והני מילי במקום שאין מפסיקין בין קורא בתורה למפטיר אבל מקום שמקדישין ומפסיקין לפי מה שאנו נוהגין אין מפטיר עולה למנין שבעה וקורין שבעה מן ואתה תצוה עד סוף הסדר ומקדשין והמפטיר קורא מכי תשא עד ועשית. אע"פ ששני הענינים סמוכים זה לזה דסגי לן בספר תורה אחת שהרי אין כאן דלוג ממקום למקום שצריך לגלגל ספר תורה בצבור אפילו הכי נהגו ראשונינו להוציא למקום ב' תורות שלא לשנות דלמא אתי למיסרך. חל להיות בכי תשא עצמה קורין אותה וכופלין אותה. הא כיצד קורין ז'. במקום שאין נוהגין להפסיק בין קורא למפטיר אי נמי (שביעי) [שבעה] במקום שנהגו להפסיק מכי תשא עד [סוף] הסדר והמפטיר חוזר וקורא בכי תשא.
